ראשית התנצלות קצרה: בשנה האחרונה לא כתבתי או הגבתי באתר כמעט. בדרך כלל אני לא מספיק להגיע לדיונים (עבודה), וגם כשכבר כן, הם כבר לא ממש חיים, אז אני מוותר. אבל זו הזדמנות להודות שוב לכל הכותבים בראשות מנחם הלא נגמר. משתדל לעקוב ומאוד נהנה מהאתר.

גם הפעם לא ממש תכננתי לכתוב, אבל כשראיתי שבאתר הכדורסל המוביל בישראל אין כמעט התייחסות לנבחרת העתודה שלנו, החלטתי להתגייס לעניין.

כמו בשנה שעברה, ישראל הגיעה שוב לחצי גמר אליפות אירופה. בכלל לא עניין מובן מאליו. רק כדי לתת פרופורציות, הפעם האחרונה שבה הגענו למעמד הזה הייתה ב-2005 עם הנבחרת שהוביל אז ליאור אליהו, שהשתחלה איכשהו לרבע הגמר וסיימה במקום הרביעי. מאז, העתודה הספיקה גם לבלות כמה שנים בדרג ב' ובאופן כללי לא ממש רווינו נחת מהנבחרות הצעירות שלנו (ובדרך כלל גם לא מהבוגרות). בשנה שעברה זה נגמר עם מדליית כסף נהדרת וגם השנה מדליה היא בהחלט בהישג יד.

אחד הדברים המעניינים לגבי הנבחרת הזו הוא שרוב השחקנים המובילים בה (זוסמן, בני, רוינה, מושקוביץ, בריסקר) ירדו רק לפני שנה וחצי עם נבחרת הנוער לדרג ב'. כתבתי אז שלמרות הירידה מדובר לדעתי בעיקר בחוסר מזל ודינמיקה של אליפויות נוער ודווקא מדובר על דור מוכשר יחסית לקודמים. אני שמח לראות שזה אכן כך באליפות הנוכחית.

בדרך לחצי הגמר, ישראל הספיקה להביס ב-20 הפרש אריות אירופאים כמו יוון (בשלב המוקדם) וספרד (ברבע הגמר), עם עליונות מנטאלית, הגנה פיזית ואגרסיבית, קליעה טובה ומשחק קבוצתי נאה לעין. אפרופו יוון וספרד, נדמה לי שמעולם ההבדל בין הנבחרת צעירה לנבחרת הבוגרת שלנו (שרק לפני שבועיים הובסה על ידי יוון ג' בבית) לא היה גדול יותר. זה אולי מעיד קצת על מידת הרצינות שבה אנחנו לוקחים את האליפויות הללו, אבל בעיני בעיקר על דור המדבר של הכדורסל הישראלי – בערך עשר שנים שבהן לא הצלחנו לייצר אף שחקן ברמת יורוליג או אפילו שחקן ליגה מוביל, שבעבר היו לנו הרבה מהם. לא ניכנס כאן לסיבות לכך, אבל נדמה לי שבשנים האחרונות אנחנו מתחילים לצאת מהשפל. ייקח כנראה עוד כמה שנים עד שנראה את זה גם בבוגרת ונחזור לתת תחרות הגונה לנבחרות האירופאיות.

אז מי הנפשות הפועלות בנבחרת העתודה הנוכחית?

קודם כל, צריך לדבר על דני אבדיה, שאחרי אליפות הקדטים בשנה שעברה כתבתי כאן שהוא הפרוספקט הכי מבטיח שהיה לנו מאז עמרי כספי. למרבה השמחה, ההתקדמות של אבדיה לא נעצרה מאז. הוא הוסיף עוד קצת גובה (כבר 2.04), אתלטיות ואגרסיביות, ועדיין מראה הבנת משחק מצויינת, קור רוח, קליעה מרשימה מבחוץ, ויכולת להוריד כדור מהלוח, להרים את הראש ולשעוט קדימה או לתת מסירת קוורטר בק שיש למעט מאוד שחקנים בגובה הזה. יש מי שאבדיה מזכיר להם את דונצ'יץ'. לא חושב שהוא יגיע לרמה הזו. אין לו את אותה רמה של אתלטיות, מהירות ושליטה בכדור, ולוקה הוא גם ברמה מנטאלית אחרת. אבל אבדיה בהחלט נראה כמו פוטנציאל לשחקן יורוליג מצויין ואולי אפילו נבא. בשביל להגיע לשם, הוא צריך עדיין לשפר את ההגנה (מתקשה מול גארדים מהירים), הקליעה מהעונשין וגם עוד קצת את הגישה, למרות שהשנה דברים כבר נראים יותר טוב בתחום הזה. אם גם יוסיף עוד כמה סנטימטרים, יוכל אולי להיות מין דאריו שאריץ' – קומבו פורוורד עם קליעה טובה מבחוץ והבנת משחק.

באליפות הנוכחית אבדיה בן ה-17 הוא אחד השחקנים המובילים, למרות שהוא צעיר מהיתר בשלוש שנים. הוא עולה מהספסל ובקצת יותר מעשרים דקות למשחק, הוא קולע 13.5 נקודות (שני בנבחרת), מוריד שבעה ריבאונדים (ראשון בנבחרת), 1.5 חטיפות, ומוביל את הנבחרת במדד האפקטיביות. היו לו כמה משחקים נהדרים (בעיקר מול יוון ושבדיה ברבע הגמר) שבהם הוא הראה את הארסנל המלא, וכמצופה גם כמה משחקים פחות טובים, אבל גם בהם הוא בהחלט תרם ונראה לגמרי שייך. כישרון נדיר ולא רק בהשוואה ברמה הישראלית.

הכוכב השני של הנבחרת הוא יובל זוסמן, שכבר בשנה שעברה נתן אליפות מצויינת. זוסמן התחיל את האליפות רע מאוד. במשחק הראשון (הפסד לגרמניה המארחת משלשה משוגעת בשנייה האחרונה) הוא החטיא הרבה וסיים עם שתי נקודות. גם במשחק השני זריקות המשיכו לא ליפול והוא סיים עם 9 בניצחון קל על רומניה. הוא התחיל לא טוב גם את המשחק השלישי מול יוון כשזריקות לא נכנסות. אבל בית הלחמי, שעושה עבודה מצויינת בנעליים של קטש, המשיך לתת לו שקט ובנקודה מסויימת במשחק מול יוון הזריקות התחילו ליפול והביטחון חזר. הוא סיים את המשחק ההוא עם 19 נקודות והמשיך לעוד משחק יעיל מול שבדיה ברבע. השיא עד עכשיו הגיע אתמול מול ספרד, עם משחק כמעט מושלם משני צידי המגרש. זוסמן סיים אותו עם 25 נקודות באחוזים מצויינים, 5 אסיסטים, ו-3 חטיפות.

מעבר לחוסר היציבות ההתקפית, זוסמן מראה בטורניר הזה יכולות הגנתיות שלא זכורות לי משחקן צעיר שלנו מאז נדב הנפלד הגדול. הוא שומר אינטנסיבי באחד על אחד, אבל גם עוזר, קורא מצבים, חוטף, ומשבש נתיבי מסירה עם ידיים ארוכות ואינסטיקטים טובים. אומרים שהוא בדרך החוצה ממכבי השנה, ונראה לי שזה יעשה לו טוב. הוא צריך לקבל תפקיד מרכזי בקבוצה, עם ביטחון בדקות וידיעה שגם כשלא הולך בכמה משחקים סומכים עליו. לאור התרומה ההגנתית שלו, אין לי ספק שזה ישתלם לקבוצה שתתן לו צ'אנס.

כמה אחרים שראויים לציון בנבחרת: מירון רוינה הוא ביג מן לא גבוה במיוחד (2.02), עם משחק התקפה מוגבל למדי, אבל אתלטיות טובה, ניידות מצויינת, אגרסיביות וידיים זריזות. מתאים מאוד למשחק המודרני עם יכולת להחליף בהגנה נגד פיק-אנד-רול ולהישאר עם שחקנים נמוכים, אבל גם לתת גוף על גבוהים פיזיים בצבע. בהחלט שחקן שיכול להגיע מתישהו גם לבוגרת ולתת שם את מה שקיוו ששגב ייתן. גיל בני ומייקל בריסקר הם הגארדים המובילים של הנבחרת ועושים גם הם עבודה טובה רוב הזמן. שניהם נמוכים מאוד (באיזור ה-1.80), מה שמגביל את הפוטנציאל לרמות הגבוהות, אבל אגרסיביים בהגנה, מובילים כדור בביטחון, חודרים לסל ומייצרים לאחרים (בעיקר בני), ומראים גם יכולת קליעה מצויינת (בעיקר בריסקר עם כמעט 50% מהשלוש באליפות).

בחצי הגמר מחר זו שוב צרפת. פגשנו אותם באותו מעמד בשנה שעברה ואז זה נגמר עם ניצחון גדול, שאותי לפחות בהחלט הפתיע לאור הכישרון והעומק של הנבחרת ההיא. השנה לדעתי אנחנו דווקא הקבוצה הטובה יותר, אם כי לא בהפרש גדול. הצרפתים, כמעט כרגיל, עם נבחרת אתלטית ואגרסיבית (החזיקו את מונטנגרו אל 37 נקודות ברבע הגמר), אבל לא מאוד מוכשרת התקפית. רק שחקן אחד קולע בממוצע בספרות כפולות (חמישה בישראל). נראה איך ההתקפה שלנו, שקלעה באיזור המאה נקודות מול יוון וספרד, תתמודד מול האורך והאגרסיביות של צרפת, אבל לדעתי יש לנו בהחלט את הכלים לנצח. בסך הכל, הנבחרת הנוכחית שלנו לדעתי יותר טובה מזו של שנה שעברה. אמנם אין לנו רכז כמו בלאט או גבוה מוכשר כמו דניאל קופרברג בצבע, אבל זו נבחרת קשוחה יותר הגנתית ופחות תלוייה ביום של כוכב אחד (בלאט) וביכולת שלו לייצר התקפה. מקווה שאני לא מנחס את הנבחרת עם התחזית הזו (בשנה שעברה ניבאתי הפסד בחצי הגמר).

בהצלחה!